מי טעם פעם נבטי ארטישוק?

טעמתי נבטי חמניה, אלפלפא , ברוקולי אבל שום דבר לא הכין אותי לנבטי ארטישוק בגינה אחרי לילה גשום כששקעתי בערוגה לקטיף עלי חסה כשלפתע גיליתי טוטם של ניצן ארטישוק שהשלכתי בתחילת העונה אל הערוגה - הגשם השקה אותו וטיפח בו חיים חדשים . היה רגע שחשבתי אם לקחת את הנבטים לערוגה הבאה או לאכול אותם. הלכתי על ה ״גם וגם״. וקצת רכילות קולינרית : ארטישוק הוא אחד המאכלים העתיקים ביותר הידועים לבני האדם. יוונים ורומאים קדומים ראו בארטישוק מעדן ואפרודיזיאק. ביוון העתיקה יוחסו לארטישוק סגולות לידת בנים. רומאים עשירים נהנו מארטישוק שהוכן בדבש וחומץ, מתובל בכמון, כך שהפינוק יהיה זמין כל השנה. הערבים לקחו אותו איתם לספרד. (לפיכך המילה המביכה שלנו לצמח היא בלגן לשוני, מal-karsufa הערבית, המועבר לאלקרצ'ופה alcarchofa הספרדית, הארטיוקוק articiocco האיטלקי והארטישוק האנגלי.) ב ספר הבישול של מרתה וושינגטון אשר מכיל מתכון מהמאה ה -17 ובו היא מלמדת "להכין עוגת ארטיצ'וק". במאה ה -16 אכילת ארטישוק הייתה שמורה לגברים בלבד. נשים הכחישו את ההנאה מכיוון שארטישוק נחשב לאפרודיזיאק ונחשב כמגביר את הכוח המיני. ג’ון אולין John Evelyn. מפרט כמה דרכים להכנת ארטישוק: הראשים, הוא כותב, הם "נחצים לרבעים, נאכלים תחילה גולמיים, עם שמן, מעט חומץ, מלח ופלפל." (הם הולכים טוב, הוא מוסיף, עם "כוס יין".) למרות שהם רכים וקטנים, הם גם טובים "מטוגנים בחמאה טרייה פריכה עם פטרוזיליה." ניתן לאפות את התחתית בפשטידות ("עם מחית, תמרים ומרכיבים עשירים אחרים"); ואף מוסיף מתכון חמקמק של ארטישוק מבושל ומוגש עם מיץ תפוזים וסוכר. מרילין מונרו הייתה מלכת הארטישוק הרשמית בקליפורניה בשנת 1949 שם גידלו את רוב התוצרת לכל רחבי ארצות הברית. וזה עוד לפני שהגעתי לצפון אפריקה.