כשהגעתי לחנות התבלינים הראשונה בתוניסיה היתה לי רשימה חלקית וסהרורית לגבי מה להביא משם. בראש הרשימה עמד לתפארת הסבון השחור. במשך שנים חשבתי שמקור הצבע במשהו נוסח "בוץ מים המלח"
עד אותו בוקר בג'רבה שנדרשו שלושה אנשים ושלוש שפות בשביל להסביר לי שמדובר ב - איך -לא -חשבתי על -זה ? !
קצח. Nigella
צמח ושמו : " אהבה בערפל" - Love-in-a-mist
כיוון שהפרחים שלו נראים עטופים בערפילים.
הוא יליד צפון אפריקה ודרום אירופה . יש לציין שבצפון אפריקה הוא יותר הרפתקני.
לרופאים קדומים היתה תפיסה מוגבלת של מנגנוני ההדבקות אבל היו להם משאבים עצומים בכדי להתגונן מפני מחלות שכיחות כמו הצטננות ושפעת. היוונים השתמשו בזרעים השחורים הקטנים באותה צורה שבה אנו משתמשים כיום במשאף/
לפי המסורת יש להתמודד עם מחלות כאלו שהביטויים שלהן לחות וקור על ידי תרופות חמות ויבשות. ואחד מהתרופות הפשוטות ביותר לצורך הזה היו זרעים שחורים וזעירים בשם ‘ניגלה’ הרי הוא ידידנו הקצח.
בימינו רובנו פונים לרפואה הקונבנציונאלית כדי שיעזרו לנו אם אנו חוטפים הצטננות או שפעת , הסבים והסבתות שלי בצפון אפריקה פנו לבסטות של התבלינים בשווקים.
והנה הוראות טיפול מתוך מחברותיו של גלנוס (שעוד נדבר בו 200 לספירה , בקטנה) :
“עטפו כפית זרעי קצח בתוך ריבוע פשתן קטן. לרדד בכפות הידיים את החבילה הקטנה כדי לחמם אותה מעט , ואז הביאו אותה לנחיר אחד בזמן שהנכם חוסמים את השני ושאפו עמוק. חזורו על הפעולה בתדירות הנדרשת עד שהאף משתחרר. ״
מדהים לגלות שהתרופה הזו, שרשם גלנוס לפני כמעט אלפיים שנה, עדיין משמשת באותו אופן בדיוק. סיפרו לי שבמרוקו אפשר לקנות אותם בבסטה לפי המשקל יחד עם ריבועי פשתן קטנים שבהם הם עוטפים כפית גדושה של זרעים.
השם המדעי לזרעי הקצח הוא ‘ניגלה סטיבה’ ומסתבר שרק מעטים בדור שלנו יודעים כמה עתיק השימוש בו ונפוץ .
לא זאת בלבד ששימש כתרופת פלא בפרמקופאה האסלמית במשך מאות שנים אלא שימש אף להכנת לחמים , שמנים ובמאכלי טאז’ין.
כתוצאה מכךשהקצח שימש כאחד המגוונים בתרופות האיסלאמיות המסורתיות, תכונותיה נחקרו ביסודיות על ידי מדענים - והוכחו כבעלי תכונות נוגדות חמצון, אנטי דלקתיות, אנטי מיקרוביאליות, אנטי סוכרתיות ועוד. במינונים גבוהים התגלה הצמח כרעיל במשך הדורות למדו לצרוך אותו לצרכי רפואה במינון הנכון.
אחת הסיבות לכך שרפואות מסורתיות מתקיימות ומשמשות כשיטת ריפוי ל לגטימית בארצות המזרח כיוון שאומצה על ידי העולם הערבי בימי הביניים והדמות בעלת ההשפעה הרבה ביותר בעיצוב דמותה היה (גם) איבן סינא
אפשר למצות את הזרעים שלו באלכוהול והוא ימריץ את מערכת החיסון
הוא נוגד דלקת משכך כאב וכאבי בטן. במסורות השונות השתמשו בו במקרים של קוצר נשימה , בעיות לב וחיזוק הזיכרון ורק לאחר כמה מאות שנים יסבירו המחקרים מדוע.
ניתן לטחון אותו לאבקה שחורה ולעכל אותו במתינות -הוא יקל על מערכת העיכול ויעודד הפרשת מיצי מרה.
הוא יוריד במתינות רמות של סוכר בדם
ויגביר הפרשת חלב בהנקה (אסור בהריון)
מריחת השמן שלו על העור תביא להקלה בנגעים שתוקפים אותו מפעם לפעם.
בקולינריה לא מעט מתבלבלים בינו לבין סומסום שחור . לא נורא
העיקר יש "אהבה בערפל" שצונח לנו אט אט אל תוך הצלחת .
יש לציין שניחוח הסבון לא ידידותי בלשון המעטה . "אבל אל תדאגי" ,אמר המוכר , "יש לי שמן ורדים בשבילך לאיזון שאחרי הרחצה. לקחתי .