למרות שצמחים ופרחים היו נוכחים תמיד באמנות מאז ימי קדם,הם היו רק לעתים נדירות בתפקידי כוכבים, לרוב הם נדחקו לרקע או אל הדקורטיבי,אבל מעמדם האמנותי החל לעלות בעידן ימי הביניים בהקשר של רפואת הצמחים. בעוד שצמחי מרפא העלו איורים בוטניים לעמדה נחשבת יותר, רק בתקופת הרנסנס הם הפכו סוף סוף לתצורה אמנותית משלהם, כזו ששילבה מדע עם יופי.
בשל ההתעניינות הגואה של האירופים במאות השש-עשרה והשבע-עשרה בעולם הסובב אותם, תשומת הלב הופנתה לטבע, שנחקר יותר ויותר באופן מדעי. באמנות הבוטנית, משמעות הדבר היתה, שצמחים ופרחים הוצגו כעת בדרגה גבוהה של ריאליזם, מה שדרש מהאמנים להחזיק בידע בוטני עמוק ,כדי להמחיש אותם בדיוק רב לאחר מכן בספרים.
למרות שהאירופאים אהבו מאוד את הפרחים המקומיים שלהם, צמחים אקזוטיים הפכו למראות מוכרים יותר ויותר הודות למגלי הארצות בכדור הארץ והמדענים שנסעו איתם. זרעים ויחורים מצמחייה שלא הייתה ידועה קודם לכן נשלחו חזרה לאירופה, והובילו לטירוף בקרב בוטנאים וחובבי פרחים עשירים שמיברו לשלב את הממצאים החדשים הללו באוספי הצמחים שלהם.
למעשה, הרצון לצבור מגוון רחב ככל האפשר של דגמים בוטניות היה כה גדול עד שנוצר סוג חדש של פרסום במטרה לתעד את האוספים הללו: ה-florilegium המפואר, האיורים היו ציורים מקוריים בצבעי מים על נייר או קלף או, או הדפסים .ה-florilegium הפך לפופולרי כל כך שגרם להאצת הפופולריות, לא רק של הפרחים שתועדו ,אלא גם של מאיירי פרחים, שרבים מהם עדיין נערצים עד היום.
על האמנים מאיירים המופלאים של המאה ה 18 וה 19 אספר בפעם הבאה