בורכס מתיחס על סיפורי 'אלף לילה ועוד לילה' כאל אוצרות אבודים שלכל אחד יש סיכוי לגלות אותם . כך גם הבשמים. ברפואה הקדומה היתה הרחה של בשמים רכיב בטיפול בחולים ומטפלים ניפנפו בקרבתם עצי בושם כדי לשפר הרגשתם (אפילו אדם שהתעלף שב לחיים כאשר קרבו ריחות חזקים לאפו) . הרמב״ם ידע את נפש האדם ועוד יותר את תרומת הבשמים אל ארמונות הנפש ולכן המליץ לשלב ניחוחות בחיי היום-יום וברפואה בפרט כמו למשל :בעיות של אין אונות אשר נבעו ממתחים ובעיות נפש . רופאים מוסלמים ויהודים ובעת החדשה המליצו על בשמים , כמו אזוב או נרקיס להרגעת מתחים נפשיים , לטיפול בכאבי ראש עצבים וג'ננה. מטפלים קדומים ,גיבורי תהילה נוספים בתקופות הללו : אסף הרופא, אבן סינא, אלקזויני , הישתמשו בארומות לטיפולים נפשיים ואחת הנדושות שבהן היתה 'מחלת האהבה'' , שאבן סינא , איש הרפואה הנודע , לקח ברצינות שכן היא שיקפה בעיה מורכבת המשלבת בין תהפוכות הנפש מעלה ומטה עם ניצוץ של שיגעון. אבל נחזור אליו ואל 'מחלת האהבה' בפעם אחרת . ואם כבר אנו עולים ויורדים במעלית בין הלב והמוח - גם משיחת שמנים מבושמים על הראש היתה פעולה הכרחית בטיפול גוף-נפש.
״ושמן על ראשך אל יחסר״ נכתב בקהלת
משיחת השמנים המבושמים על השיער מועילה למוח , כך גרסו, ״שהוא איבר מרכזי שבו שוכנת הנפש״ לא לחינם ״ירדה הוראה מלמעלה״ : - ) לברך על בשמים בתרבות היהודית , משום שהם מהנים את נשמת האדם , *ואין דבר שהנשמה נהנית ממנו ואין הגוף נהנה ממנו -גם כן.
בתמונה : שמן בושם שרקחתי וציור אלף ועוד לילה שאייר בעבורי NOAR