כשהיינו קטנים ואמא לא היתה מספיקה להכין ארוחת ערב היא היתה מקשקשת לנו (ועדיין) שליכטה של אריסה שהכינה אתמול עם חצי קילו קוסקוס מקפיצה במחבת עם קצת שמן זית , חתיכת לימון והנה תאכלו ותסתמו תכף הדגים מוכנים.
המלך של התקופה הוא הברוקולי . שם את כולם עצלים מאחוריו לא מחכה לגשם . נותן בהופעה . חרוך במחבת עם פלפל חריף (טוב נו התאמת צבעים נדרשת) , שקדים , קליפת לימון מגורד ועוד כמה חתיכות על הדרך לכבות את האש בין ביס לביס.
הברוקולי, הוא יליד הים התיכון. הוא התקמבן איכשהו מבני משפחת הכרוב על ידי האטרוסקים - ציוויליזציה איטלקית עתיקה שצאצאיה השתקעו בטוסקנה ושנחשבו לגאוני גננות . שמו באנגלית, ברוקולי, שזה נגזר מהמילה האיטלקית ״ברוקולו״, שפירושה "פריחת פסגות הכרוב".
אבל בלי שום קשר אנחנו אוהבים את האטרוסקים , לא רק בגלל שהפריחו את רעיונותיהם הלאה ,אלא גם בגלל שנתנו כבוד וחופש לנשותיהם , אשר הוציא את הממלכה הרומית מדעתה.
אבל לא רק המתירנות של נשות האטרוסקים שיגעו אותם אלא גם הברוקולי.
הם נהגו להרתיח ברוקולי עם תערובת של תבלינים, בצל, יין ושמן , או שהיו מגישים אותו עם רטבים של שמנת ועשבי תיבול ולפעמים גם יין. הם נהגו לאכול אותם גולמיים לפני הנשפים, ״כדי שהגוף יספוג טוב יותר את הכמויות האדירות ש של האלכוהול״ כך האמינו.
תגובה
שתפי